רמתי

פטמה

פטמה היא גם מקור אוכל, שמטפל ברעב, אבל בניגוד לבקבוק אין אפשרות להאכלת יתר שמכבידה על בטן שגם ככה כואבת כי היא מתפוצצת.

לתינוקות יש מנגנון שמאפשר להם לינוק עם להוציא חלב אם הם רוצים, או הנקה "על יבש" הנקה לא תזונתית שעושה רק את התחושה אבל בלי להוציא חלב.

התנועות של הבליעה ובליעת הרוק עוזר עם עיכול, ריפלוקס, שחרור של אף-אוזן-גרון, ועוד.

אבל גם עוזר להפעיל את כל השרירים הטבעתיים בגוף כלומר גם פי הטבעת ועוזר לשחרר עצירות למי שעוד לא לגמרי הבין איך עושים קקי לבד.

"לדחוף ציצי" מאפשר גם האכלה למי שרעב או רק נדמה לו שהוא רעב, גם את כל אלה, וגם סוג קטן יותר של עור לעור עם הפחתת להחץ שלו והאוקסיטוצין.

לפעמים גם אנחנו לא מודעות לזה אבל יש שינוי בחלב שלנו, כמו עלייה בסמיכות ובשומניות לפנות ערב (אבל ממש לא רק) ועל אף שמרגיש לנו שהייתה מספיק האכלה, התינוק עדיין צריך לינוק עוד קצת ועוד קצת בגלל הקצב שבו החלב יוצא כרגע.

הייתי אומרת שמוצץ+עור לעור יותר קרוב ל"פטמה" מאשר האכלה עם בקבוק אבל הוא כמובן לא מספק רעב, ולא עושה בדיוק את אותה פעולת בליעה, אבל דומה מספיק כשצריך.

עם האכלה מבקבוק צריך להזהר ללכת על הקו הדק של לספק את הרעב של התינוק אבל לא להאכיל יותר מדי כי זה עושה כאב בטן, אני יודעת שלחלק מההורים יש הצלחה עם ההאכלה האיטית של צינורית.