​ההכנסה למנשא מתחילה בקשירה שלו על גוף ההורה, אחר כך הושבה ב"נדנדה", ואז פרישה של הבד על הגוף של התינוק'ת, ולבסוף השכבה הרוחבית שמפצה על הפער שלפעמים נוצר בין השתיים האלכסוניות.

למנשאים שונים דרכים שונות לספק התאמה טובה לגוף התינוק'ת והצמדה להורה, מנשאי הקשירה הגמישים נסמכים בעיקר: על היכולת שלהם להימתח כדי לקבל את התינוק'ת, ועל היכולת שלהם להתכווץ חזרה כדי להצמיד את התינוק'ת להורה.

מנשא שאיבד מהגמישות שלו, או שהתינוק'ת מעל או מתחת למשקל האופטימום שלו לא יצמיד טוב את התינוק'ת להורה, ולא ישמר ישיבה טובה ונכונה לאורך זמן. 

בהכללה גסה (וחרף מה שהיצרנים טוענים), נסיוני מראה שמשקל האופטימום של מנשאים גמישים באשר הם הוא 3.5 ק"ג ועד 5-6 ק"ג.

על כן, להגיד לא תודה לאחותך שמציעה לך באהבה רבה את המנשא הקשירה (הגמיש) שהיא הכי אוהבת וכבר נשאה בו 3 ילדים, כנ"ל מנשאים גמישים מגמ"חים גם הם חייבים להיות במצב פיקס, וגם ביד 2 כבדהו וחשדהו. ואתם בתורכם תמצאו מה לעשות עם המנשא שלכם כשהוא סיים לשרת אתכם אבל אל תמסרו אותו הלאה לשימוש נוסף. אני הכי בעד יד 2 במיוחד במוצרי תינוקות אבל לא זה.

המנשא הזה אהוב מאוד על הורים רבים בגלל תחושת העיטוף שהוא מקנה להם, בפרישה על הגב והכתפיים, ועל גוף התינוק'ת. שמעתי אמהות רבות מתארות את זה כמו להיות שוב בהריון.